השופט א' שהם:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, בת"פ 2345-07-12, מיום 9.9.2012, שניתן על-ידי כב' השופט י' כהן.
המערער, יליד 13.7.1994 שהיה קטין במועד ביצוע העבירה, הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית משפט קמא על המערער 3 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; ושנת מאסר על-תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה הכרוכה בשליחת יד ברכושו של הזולת.
המערער מלין על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו, ומכאן הערעור.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער
2. בכתב האישום נטען כי, ביום 27.6.2012 בשעות הצהריים, הגיע המערער לסניף בנק הדואר בקריית חיים, כשבידו תיק ובתוכו מצית בצורת אקדח (להלן: אקדח הדמה). המערער נכנס לתוך הסניף, כשהוא רעול פנים, הוציא את אקדח הדמה מהתיק וצעק "זה שוד, אף אחד לא לזוז", תוך שהוא מנפנף באקדח. המערער ניגש אל דלפק הקבלה, שמעברו ישבה הפקידה ע.ז. (להלן: המתלוננת) והורה לה למסור לידיו את כל הכסף שברשותה, כשהוא מחזיק באקדח הדמה בידו. מפאת פחדה מהמערער, השליכה המתלוננת לעבר המערער חלק מהכסף שהיה בקופת הסניף, אך המערער לא הסתפק בכך ודרש כסף נוסף מהמתלוננת, והיא מסרה לו סכומי כסף נוספים שהיו בקופה. המערער אסף מהרצפה את הכסף שהושלך לעברו והכניסו לתיקו, ובסה"כ מדובר בסכום של 3,900 ש"ח. המערער יצא מהסניף רק לאחר שהמתלוננת הראתה לו כי הקופה ריקה, "ונמלט מהמקום בריצה".
3. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי זמן קצר לאחר ביצוע השוד, אותר המערער ואף הוביל את השוטרים שעצרו אותו, אל המקום בו החביא את תיקו ובו שלל השוד.
גזר דינו של בית משפט קמא
4. קודם שהחליט להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, עמד בית משפט קמא על האמור בתסקיר מבחן שניתן אודותיו. מהתסקיר עולה כי מדובר במי שהוצא בגיל צעיר ממשמורת הוריו, מאחר שהם לא היו מסוגלים לספק את צרכיו. המערער עבר להתגורר בפנימייה ובאותה תקופה התגרשו הוריו. בשלב מסוים, החליט המערער לעזוב את הפנימייה והחל להיות מעורב בביצוע מעשים פליליים, ואף נטל חומרים פסיכו-אקטיביים. מתסקיר המבחן עולה כי המערער אינו מעוניין בשיקום, כאשר "שהותו בכלא נתפסת כנוחה ביחס לאלטרנטיבות טיפוליות אשר [המערער] מבין כי הן כרוכות בהשקעה ומאמץ מצדו".
לפיכך, אין בתסקיר כל המלצה טיפולית בעניינו של המערער.
5. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי עבירת השוד הינה עבירה חמורה, שהמחוקק קצב בצידה 14 שנות מאסר. כמו כן, עמד בית המשפט על הפגיעה הקשה, שמסבה עבירת השוד, לבטחון האישי של האזרחים ולחברה בכללותה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הצורך להגן על "פקידי בנק וסוכני דואר, אשר בתקופה האחרונה הפכו להיות קורבן תדיר למעשי שוד".
בית משפט קמא קבע כי נסיבות ביצוע העבירה, שלא היתה כרוכה בשימוש בנשק חם, "מצדיקות הטלת עונש מאסר לתקופה שבין 4 ל-6 שנים". לצד הקולא זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את גילו הצעיר; העדר הרשעות קודמות; הודאתו המיידית באשמה; ונסיבות חייו הקשות. לפיכך, החליט בית המשפט להטיל על המערער עונש המצוי "ברף הנמוך של המסגרת הנ"ל". בית משפט קמא הוסיף כי בחן את האפשרות לסטות לקולא מהרף הנמוך, אך הגיע למסקנה כי אין מקום לעשות כן, משום שהמערער "לא הביע נכונות להשקיע את המאמץ הדרוש בתהליך טיפולי שיקומי".
לאור האמור, גזר בית משפט קמא על המערער את העונש המפורט בפסקה 1 לעיל.
תסקיר מבחן משלים
6. לקראת הדיון בערעור, ביקשנו משירות המבחן לנוער להמציא לנו תסקיר מעודכן בעניינו של המערער. מהתסקיר, מיום 22.7.2013, עולה כי מאז גירושי הוריו, ניתק המערער כל קשר עם אמו והוא מצוי בקשר מסוים עם אביו, שאינו עובד ונסמך כלכלית על משפחת המוצא שלו. בתקופת שהותו בכלא, החל המערער להשתתף "בקבוצת טיפול ראשונית" שהתמקדה בסיבות למאסרו, יחסו של המערער לעבירה ולקחים מהסתבכותו בביצועה. הוא אמור להשתתף בקבוצה שמטרתה לקיחת אחריות על העבירה, ולאחר מכן בקבוצת שליטה בכעסים. לדברי המערער, הוא מעוניין, כיום, להשתקם ולאחר שחרורו מהכלא, ברצונו ללמוד את מקצוע הטבחות. המערער שולל שימוש בסמים בין כותלי הכלא, ובדיקות השתן שלו נמצאו נקיות.
המערער טען כי ביצע את העבירה כאשר היה במצב של "איבוד שיקול הדעת", לאחר שהושפע לרעה מחברים שליליים. קצין המבחן התרשם כי המערער מקבל אחריות על העבירה אך "מדבר עליה בצמצום ועדיין משייך חלק מהאחריות לגורמים חיצוניים כמו השפעת חבריו עליו".
צוין בתסקיר, כי שירות המבחן לנוער לא בא, בעבר, בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, מאחר שהלה העדיף לרצות עונש מאסר על-פני השתלבות בתהליך טיפולי. מאז שניתן גזר הדין בעניינו, חל שינוי מסוים בגישתו של המערער בנושא זה, הגם שמדובר בשינוי "ראשוני ומינורי", ולעמדת שירות המבחן, יש מקום לבחון שינוי זה "לאורך זמן". לפיכך, הומלץ לדחות את ההכרעה בערעור למועד "רחוק יותר", על מנת שניתן יהיה להתרשם ממידת השינוי ושיתוף הפעולה הטיפולי מצידו של המערער.
הערעור על חומרת העונש
7. בערעור על גזר הדין, הושם הדגש על היותו של המערער קטין במועד ביצוע העבירה ועל נסיבות חייו הקשות. עו"ד רונן אביב, בא כוחו של המערער, ציין כי במהלך אירוע השוד לא הופעלה אלימות פיזית מצד המערער, ואיש מהמעורבים לא נפגע. המערער נעצר זמן קצר לאחר השוד, הודה מיידית בביצוע העבירה, והסגיר את שלל השוד. עו"ד אביב הוסיף וטען, כי המערער עשה שימוש "באקדח צעצוע", ולא נגרם כל נזק כתוצאה ממעשיו. נטען בנוסף, כי לא היה מקום להחמיר בעונשו של המערער "רק בשל חוסר מסוגלותו להשתלב בהליך טיפולי", שכן עצם קטינותו של המערער יכולה להסביר את רתיעתו וחוסר הבנתו את חשיבות הטיפול. בטיעונו בפנינו, אישר עו"ד אביב כי המערער הורשע בביצוע עבירות נוספות, לאחר שנגזר דינו בתיק זה, אך לדידו, יש לבחון את העונש שהושת על מרשו נכון למועד מתן גזר הדין, ומתוך הנחה כי אין לו הרשעות קודמות.